חסינות: איך להפסיק להיות מושפע מהסביבה?

להרבה אנשים יש ימים בהם הם חושבים שהם מיוחדים וטובים במה שהם עושים, וביום למחרת יש להם תחושה הפוכה – שהם לא טובים ולא מיוחדים. ביטחון עצמי מתערער במיוחד כשהסביבה לא רואה בהם את זה.

אז מה עושה את ההבדל בביטחון העצמי בין אנשים?

4 ההבחנות: הדרך לביטחון העצמי האולטמטיבי

הבחנה מס’ 1: ההבדל בין ביטחון עצמי, הערכה עצמית וזהות עצמית

הרבה מבלבלים בין 3 המושגים. חשוב לעשות הבחנה בין ביטחון עצמי, הערכה עצמית וזהות עצמית.

הביטחון העצמי נמדד בחוזק האמונה שאני יכול לעשות את מה שאני רוצה לעשות.

הערכה עצמית נמדדת ברגשות שאני מרגיש על עצמי ועל מי שאני.

זהות עצמית נמדדת במה אני חושב על עצמי.

כשאנחנו מבינים את ההבדל בין השלושה אז יש מקום לחוסן שלנו לגדול.

זמר מצליח עם ביטחון על עצמי מחזיק במיקרופון

ביטחון עצמי

רמת הביטחון העצמי נמדדת ברמת הוודאות של האמונה שאני מסוגל לעשות משהו.

חשבו על אמונה כעל פלטה של שולחן. הרגליים שמחזיקות את הפלטה הן חוויות עבר והוכחות לכך שהאמונה נכונה. לכן ככל שקיימות יותר רגליים לפלטה או שקיימות רגליים יותר יציבות וגדולות, כך הפלטה (האמונה) יציבה יותר.

אם אני מאמין ש”אני לא מספיק טוב”, אז קיימות רגליים מוצקות שמחזיקות את הפלטה הזו – אחרת לא הייתי מאמין בזה. לצורך העניין, רגליים יכולות להיות אמירות של אנשים קרובים אליי כמו הורים וחברים, “פאדיחות” מהעבר, ביקורות של אנשים מסביבי ופרשנויות מוטעות שלי לאירועים – כל אלה תומכות באמונה הזו.

אז מה הדרך הכי מהירה למוטט שולחן? להסיר לו את הרגליים.


הסרת רגליים

“הסרת רגליים” הוא תהליך עומק שאני מבצעים עם אנשים שמגיעים אלינו, במטרה למוטט את השולחנות שמחבלים להם בביטחון העצמי. הנה העיקרון שעומד מאחורי התהליך שתוכלו להפיק ממנו תובנות כבר היום:

חוזקה של רגל של שולחן תלויה במידת עוצמת הפרשנות המחשבתית של אותו אירוע. לדוגמה, אם בעבר הגשתי רעיון לבוס וקיבלתי דחיה, ייתכן והסכמתי עם עצמי בעקבות הדחיה, שכנראה אני לא מספיק טוב – והופ, התקבעה לה רגל.

חשוב לזכור שאדם בוחר תמיד באופציה הטובה ביותר שעומדת לרשותו בכל רגע נתון, ובהינתן שבאותו אירוע לא היו לי כלים מנטליים ונפשיים להתמודד עם דחיה, אז הבחירה הכי טובה שקיבלתי באותו רגע – היא להגיע למסקנה שכנראה אני לא מספיק טוב.

כשנלמד לעשות עוד כמה הבחנות חשובות, נוכל להפוך את המסקנות שקיבלנו בעבר, ובנוסף נוכל להימנע מלהגיע למסקנות דפקטיביות כאלו בעתיד.

איש אומלל בגלל אמונה מגבילה

אמונות מגבילות


הבחנה מס’ 2: אני זה לא התכונות שלי

הרבה אנשים מנכסים לעצמם את התכונות שלהם והופכים אותם לחלק מהזהות שלהם. אם חושבים על זה לעומק, אני באמת לא התכונות שלי. כמו שאני לא היד שלי, לא הרגל שלי ולא האוזן שלי.

אם קיבלתם פידבק מסוים ממישהו על רעיון שלכם , כמו דחייה או הצעות לשיפור, זה מעיד אך ורק על הדבר – ולא עליכם.

הבחנה זו מאפשרת לנו לא לקחת אישית. כלומר, כל עוד אנחנו מאמינים שהרעיון הוא חלק מאתנו או אנחנו, אז כל ביקורת על הרעיון הופכת להיות ביקורת על הזהות שלנו. דהיינו, הביטחון העצמי שלנו תמיד יהיה תלוי באיך מגיבים לשיר.

כעת, בעודנו מפנימים את משמעות ההבחנה, העובדה שקיבלנו משוב על רעיון, רק אומר שעלינו ללמוד מה עבור אותו אדם לא עבד ברעיון הזה וללמוד מזה כדי לשפר את הרעיון.


הבחנה מס’ 3: המפה היא לא הטריטוריה

הפרשנויות, הסרטים, המחשבות והרגשות של כל אחד הן מרכיבי המפה שלו על המציאות, כלומר, מה שהוא חושב שזו המציאות ולא המציאות עצמה. כמו שאגם שמצויר על מפה הוא לא האגם עצמו.

הבחנה זו נחוצה לנו כדי להבין שאין אמת אחת מוחלטת. כשאנחנו פתוחים ומוכנים לראות את מפת העולם של האחר, אנחנו מגדילים את היכולת שלנו להתחבר לכמה נקודות מבט ולכן לא לקחת אישית וכך נוכל לקבל החלטות מושכלות.

למרות שאנחנו לא יכולים לשנות את מה שקורה בעולם – אנו בהחלט יכולים לשנות את האופן שבו אנחנו מגיבים לעולם סביבנו דרך שינוי המפה שלנו.

בכל פעם שאנחנו וודאיים לגבי מהי המציאות, עלינו לזכור שה”מציאות” שאנחנו רואים מושפעת משלל המחשבות והדעות שלנו. לכן, אדם שמגיב לעשייה שלנו, מגיב מתוך מפת העולם שלו שצבועה בכל מיני צבעים שאינם אפילו טיפה אובייקטיבים.

כעת, בעודנו מבינים את עומקה של ההבחנה, אין סיבה שמישהו יערער לנו את האמונה שאנחנו מסוגלים לעשות משהו כי אנשים בדרך כלל יגידו לנו מה אנחנו לא מסוגלים לעשות בגלל שהם בעצמם לא מסוגלים לעשות זאת.


הבחנה מס’ 4: אנשים לא נגדכם – הם פשוט בעד עצמם

כשאנחנו חושבים שאנשים עושים לנו דברים, אנחנו מיד מלבישים על עצמינו את לבוש הקורבן המסכן. לכל אדם יש את המטען שלו, המפה שלו והצרות שלו, והוא יפעל תמיד לפי האופציה הכי טובה שהוא מכיר ושעומדת לרשותו בכל רגע נתון – גם אם לא במודע הוא בחר להגיד משהו “לא נעים” לכם.

בסופו של דבר, הבחירה היא בידיינו – אם להיות קורבן או יוצר אל מול כל אמירה או פעולה כלפינו. אם נבחר להיות קורבנות – נהיה נגררים של הנסיבה, נספר סיפורים, נרגיש אומללים, נתרץ, נסביר נהיה תקועים ושקועים בבעיה, ונשאל “למה הוא עושה לי את זה?”, “למה זה מגיע לי?” ונקבל תשובות שרק ישמרו אותנו בלופ הקורבן.

עכשיו כשאנחנו בוחרים להיות יוצרים, אנחנו נפעל מתוך הגורם בדבר, אנחנו ניצור את התוצאה, נהיה מודעים ומכוונים פתרון, ניקח אחריות ונשאל שאלות אחרות לגמרי: “איך אני לוקח אחריות?”, “מה מעולה בזה?”, “מה אפשר ללמוד מזה?”, “איך כן?”, “האם התגובה שלי תקדם אותי?” וכל נקבל תשובות שיעלו לנו את הביטחון ויאפשרו לנו להמשיך מבלי “להפגע”.

ההבחנה הזו מאפשרת לנו להבין שהביטחון העצמי שלנו הוא בידיים שלנו בלבד ואין סיבה שהוא יהיה בידיים של מישהו אחר.


לעמוד הבית

#הצלחה #אמונות #ביטחוןעצמי #חוסן #חסינות

הירשמו כדי לקבל עדכונים על תכנים חדשים לפני כולם ולהיות חלק ממשפחת ארטלייף!