איך להישאר "מקורי" ולא למות העתק?

נולדת מקורי - אל תמות העתק! - ג'ון מייסון

בתור תינוקות אנחנו יצורים חיים עם פוטנציאל אינסופי להיות מה שאנחנו רוצים להיות. אין לנו מגבלות וכלום לא עוצר אותנו.

אין לנו פחדים או דעות קדומות, אין לנו ניסיון עבר ואין לנו אמונות לגבי מה אנחנו מסוגלים ומה אפשרי או לא אפשרי. הכל נראה אפשרי.


בתור תינוקות אנחנו באופן טבעי חוקרים את עצמנו ואת העולם. אנחנו נמשכים לעשות כמה שיותר דברים שגורמים לנו להנאה ובאופן טבעי אנחנו יצורים שרוצים לתת.

אין לנו חסך בכלום כי אנחנו אוהבים את עצמינו בדיוק כפי שאנחנו, אנחנו מרגישים מוגנים, בטוחים, אהובים וחופשיים.


אבל.. זה זמני..


הגרסה המקורית הזאת שלנו הופכת להיות גרסה מבויתת, רחוקה מלהיות "נאמנה למקור".

ממש מהשנים הראשונות, בעל כורחנו ובאופן לא מודע, אנחנו מקבלים את מה שהמבוגרים מלמדים אותנו על עצמנו ועל העולם כאל אמת מוחלטת והופכים לאט לאט לבני אדם מותאמים, custome made.


האנשים הלא מודעים אומרים לנו מי אנחנו, במה אנחנו טובים, במה אנחנו פחות טובים, למה אנחנו מסוגלים למה אנחנו לא מסוגלים, מלמדים אותנו מה חשוב בחיים... ואנחנו חייבים לקבל ולהסכים עם הכל. אלו ה"מגנים (Protectors)" שלנו מלמדים אותנו.


לאט לאט אנחנו מפסיקים לחקור בעצמנו, כי "בשביל מה?" הרי כבר אמרו לי מי אני ומה העולם.

אנחנו פחות ופחות עושים דברים שאנחנו נהנים מהם, כי חלק מהם מוגדרים בעיני המבוגרים "כמסוכנים" או כ"מפריעים" או כ"לא מנומסים" או "לא מקובלים" או "מיותרים" - כמו "אין בזה כסף אז עזוב…"

ואנחנו גם פחות נותנים מעצמנו כי מלמדים אותנו שנתינה מגיעה "רק בתנאי שקיבלת", ושכדאי שנתחיל לעשות חושבים למי מגיע ולמי לא מגיע ושחלילה לא נצא פראיירים…


ואיך לא, אנחנו לאט לאט הופכים להיות יצורים חשדנים, פחדנים, מלאים בדעות ואמונות, חוקים וכללים שאספנו לעצמנו בדרך בין אם זה באמצעות מה שלימדו אותנו ובין אם זה באמצעות המוח ה"פחות מפותח" שלנו שבאופן טבעי יוצר פרשנויות מעוותות מסיטואציות שונות.


ואנחנו גם רוכשים אמונות שחסר לנו, ואנחנו מתחילים לרדוף אחרי כל מה שחסר לנו כדי להשיג את זה, ונכנסים למרדף אחרי סתימת החור בדלי שלעולם לא תמלא אם אני אמשיך רק להוסיף לו מים.


וכך מרגע לרגע עם הרבה התמדה אנחנו הופכים להיות יצורים מבויתים שרחוקים מלהיות "נאמנים למקור". מפוחדים, עצורים, מבולבלים, מפוזרים, תקועים ומתוסכלים.

ומתוך הגרסה המבויתת הזאת, אנחנו חיים את רוב חיינו.

אנחנו מתייחסים לאמונות שרכשנו על עצמינו ועל העולם כ"מציאות". פועלים על אוטומט כמו רובוטים. ויש לנו מטרות של רובוטים.

מטרות שאנחנו אפילו לא מודעים ל-למה אנחנו רוצים אותן. ובטח שאנחנו לא פנויים לבדוק אם הן מדויקות לנו באמת או לא.

וככה בדיוק אנחנו מגיעים למצבים שבהם אנחנו כבר לא יודעים מה אנחנו באמת רוצים וגם לא מרוצים ממה שכבר השגנו.


ואנחנו רואים את זה כל הזמן סביבנו.


אנשים שמציבים לעצמם מטרות רק כי זה מקובל ולא באמת יודעים מה הם רוצים להשיג באמצעותן- אנשים שרודפים אחרי זוגיות ואפילו לא יודעים למה. (מז'תומרת? למה? ככה. כי צריך. כי זוגיות זה טוב. כי בלי זוגיות אי אפשר להיות שלמים. כי זה חלק מהחיים)


או אנשים שמביאים ילדים בלי באמת להבין מה המטרה שלהם בזה (כי כולם אומרים "ילדים זה שמחה", כי מז'תומרת לא להביא ילדים? - איך אני אתפס בעיני הסביבה? מה יגידו עלי? אנחנו כבר שנתיים נשואים, זה השלב.)

כמעט כל מטרה שלהם מבלי לשים לב היא למען מילוי חוסרים וחסכים רגשיים ורצון להתפס כ"בסדר" על ידי הסביבה הלא מודעת והדרך המקובלת.

ה"אני המבוית" מרגיש שהוא לא שלם - כי הוא מחזיק באינספור אמונות על עצמו ועל מה שחסר לו.

ואיך לא, כסף - אנשים רודפים אחרי כסף כאילו שם באמת מחכה להם תיבת האוצר של האושר!!! ג'ים קרי אמר פעם: "הלוואי וכולם יהיו עשירים, מפורסמים וישיגו את כל מה שאי פעם חלמו עליו - כדי שיבינו שזו לא התשובה."


אי אפשר להאשים אנשים שפועלים ככה. תהליך הביות הזה הוא בלתי נמנע. הוא חלק התפתחותי טבעי שפשוט קורה מעצם כך שאנחנו יצורים אנושיים שחיים בתוך חברה לא מודעת.


"כל כך הרבה חלומות אותנטיים נזרקים לפח בגלל שאנחנו לא נאמנים למקור" - דניאל והדר סימן טוב.

מה אם לפני שאנחנו רצים לכל עבר להשיג דברים בחיים, נעצור לרגע ונבדוק: האם מה שאני רוצה / רודף אחריו בכלל מדויק לי? האם אני פועל פה על אוטומט?


ואם אני לא יודע להגיד מה מדויק לי… לא הגיע הזמן לחקור מיהו ה"אני המקורי" - המהות שלי, לפני שהמבוגרים הלא מודעים נכנסו לתמונה, ולייצר לעצמי גרסה מדויקת? נאמנה למקור?


האמת, כשאנחנו הבנתנו שחיינו את חיינו כך שהרוב המחולט של המטרות שלנו הן לא באמת שלנו, אלא של ה"מבוגרים" ושל עשרות אלפי האמונות שרכשנו, נפל לנו האסימון:


זאת הסיבה האמתית לכך שלא היינו שבעי רצון בחיינו כל כך הרבה שנים. המטרות שרדפנו אחריהן בחיינו בכלל לא היו חלקים של פאזל האושר הפרטי שלנו.

ומאותו רגע בעצם בחרנו לחקור את המקור שאנחנו.

לא התביישנו לחקור מי אנחנו באמת, מה אנחנו באמת אוהבים, מה באמת חשוב לנו, מהן הכישרונות המולדים שלנו, והכי חשוב מה התפקיד שלנו כאן בעולם.

לא התביישנו להטיל ספק באמרות מובנות מאליהן ולשחר התניות

.

מהר מאוד התחלנו להתחבר חזרה למקור שאנחנו. המקור שמשוחרר לבטא את עצמו ולא כבול למגבלות. למקור היוצר ובעל השליטה בחיים שלו.


למקור שמייצר את מה שמדויק עבורו בכל התחומים בחייו, מזוגיות, לקריירה, לבריאות, להורות ועוד.

רבותי, ה"אני המקורי" שלנו תמיד מחכה לנו בפינה להתריע לנו שהוא לא בא לידי ביטוי, שהוא כלוא, שלא מקשיבים לו. הוא לא מרפה! הוא ימשיך להיות שם, לצעוק ולהציק עד שנקשיב לו - יקח כמה זמן שיקח!


תכירו אותו ותאפשרו לו להתבטא!

בתמונה, אנחנו, מקוריים.



 

רוצים להתייעץ איתנו, לשתף או לשאול אותנו שאלות?

אפשר לעשות זאת:

  1. דרך הפייסבוק של ארטלייף. אנחנו מגיבים מהר ומתאמצים לענות לכולם.

  2. דרך הווטסאפ. אנחנו עונים לכל פניה.

גם באינסטגרם שלנו תמצאו תוכן בלעדי, ממוקד ואיכותי שמתפרסם רק שם.

לאימון, הנחיה או ליווי אישי NLP פנו אלינו כאן.

לחצו כאן כדי לקבל להצטרף לקבוצת הווטסאפ השבועית שלנו. זוהי קבוצה סגורה שבה אנחנו משתפים אחת לשבוע מאמר/השראה/טיפים בנושאים של התפתחות אישית, הצלחה, גדילה והתפתחות.

הצטרפו לקהילת האנשים המבריקים שלנו בפייסבוק :)